הַשּׁוֹתֶה מַיִם לְצָמְאוֹ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה חוּץ מִמֵּי דְּקָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וּלְכָל מַיִם שֶׁהוּא צָמֵא לָהֶן. אָמַר רִבִּי אָבוּן הַשּׁוֹתֶה מֵי דְּקָרִים מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁבָּרָא מֵי רְפוּאוֹת. אִית תְּנָיֵי תַנִּי מֵי דְקָרִים. אִית תְּנָיֵי תַנִּי מֵי דְקָלִים. מַאן דָּמַר מֵי דְקָרִים שֶׁהֵן דּוֹקְרִין אֶת הַמָּרָה. וּמַה דָּמַר מֵי דְקָלִים שֶׁהֵן יוֹצְאִין מִבֵּין שְׁנֵי דְּקָלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך כיצד מברכין
שהן יוצאין מבין שני דקלים. שיש בא''י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה:
שהן דוקרין את המרה. לפי שמשלשלין הרבה:
ולכל מים שהוא צמא להן. אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה:
חוץ ממי דקרים. ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים:
הלכה: רִבִּי סִימוֹן רִבִּי תַּדַּאי בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא אָכַל בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵינָה וּבָא לֶאֱכֹל בְּמַעֲרָבָהּ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אַבָּא בַּר רַב חוּנָא 50b אָמַר יַיִן יָשָׁן יַיִן חָדָשׁ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. שִׁינּוּי יַיִן אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ. שִׁינּוּי מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ. הִסִּיעַ דַּעְתּוֹ כְּמִי שֶׁהוּא שִׁינּוּי מָקוֹם. רִבִּי עַל כָּל חָבִית וְחָבִית שֶׁהָיָה פוֹתֵחַ הָיָה מְבָרֵךְ עָלֶיהָ. וּמַה הָיָה אוֹמֵר. רִבִּי יִצְחָק רוּבָּא בְּשֵׁם רִבִּי בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לְשִׁמְעוֹן בְּנוֹ עַל כָּל חָבִית וְחָבִית שֶׁהָיָה פוֹתֵחַ הָיָה מְבָרֵךְ עָלֶיהָ וְאוֹמֵר חַמְרָא טָבָא לְרַבָּנָן וּלְתַלמִידֵיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על כל חבית וחבית שהי' פותח. אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן:
הסיע. הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום:
שינוי מקום. בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם:
שינוי יין. ושניהן מן הישן או מן החדש:
צריך לברך. עוד על יין חדש:
גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך. פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ''א לאכול ממזרחה:
הלכה: הָכָא אִיתְמַר אֵין רְשָׁאִין לְחַלֵּק. וָכָא אִיתְמַר חַייַָבִין לְזַמֵּן. שְׁמוּאֵל אָמַר כַּאן בִּתְחִילָּה כַּאן בְּסוֹף. אֵי זֶהוּ בִּתְחִילָּה וְאֵי זֶהוּ בְּסוֹף. תְּרֵין אֲמוֹרָיִן חַד אָמַר נָֽתְנוּ דַּעַת לֶאֱכֹל זֶהוּ בִּתְחִילָּה. אָֽכְלוּ כְזַיִת זֶהוּ בְּסוֹף. וְחָרָנָא אָמַר אָֽכְלוּ כְזַיִת זֶהוּ בִּתְחִילָּה. גָּֽמְרוּ אֲכִילָתָן זֶהוּ בְּסוֹף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמרו אכילתן זהו בסוף. כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו:
וחרנא. ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח''כ בא השלישי זהו ג''כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה:
אכלו כזית זהו בסוף. כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק:
חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה. וה''ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה''ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע''פ שלא גמרו אכילתן ביחד:
כאן בתחילה כאן בסוף. מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל:
והכא איתמר חייבין לזמן. דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי:
גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק. במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו:
משנה: שְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְּאַחַת חַייָבִין לְזַמֵּן. אָכַל דְּמַאי וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּיפְדּוּ וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כְּזַיִת וְהַכּוּתִי 51a מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן. אֲבָל אִם אָכַל טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִיפְדּוּ וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכְּזַיִת וְהַנָּכְרִי אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והנכרי. בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול:
והשמש שאכל פחות מכזית. משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא:
והקדש. כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף:
ומעשר שני והקדש שלא נפדו. אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב''ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה:
ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו. כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע''פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע''פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו:
אבל אכל טבל. דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב''ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ''ל דאע''ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו:
והשמש שאכל כזית. מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ''ל דאפ''ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי:
ומעשר שני והקדש שנפדו. וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ''ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע''ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני:
ומעשר ראשון שניטלה תרומתו. כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע''פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה''ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה:
דמאי. פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם:
חייבין לזמן. להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו:
מתני' שלשה שאכלו כאחת. שישבו לאכול כאחת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source